פיבל ואח' נ' סיטיפס בע"מ

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

המשיבות (להלן: "התובעות") הגישו כנגד המבקשת (להלן: "הנתבעת") תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו להם בעקבות נסיעתם ברכבת הקלה, המופעלת על ידי המבקשת.

בכתב תביעתם טענו התובעות כי עלו על הרכבת הקלה לכיוון תחנת פסגת זאב, בכוונה לנסוע ולחזור חזרה למרכז העיר. כאשר הגיעה הרכבת לתחנה בפסגת זאב, נשארו התובעות ברכבת מתוך כוונה להמשיך ולנסוע חזרה. משראו כי אנשים אינם עולים לרכבת, ניסו לרדת אך אז גילו כי הדלתות נעולות. התובעות לחצו על לחצן הקריאה אך לא נענו ואף ידית החירום לא פעלה. משכך התקשרו התובעות למשטרה, אשר יצרה קשר עם הממונים ברכבת הקלה. רק כעבור חצי שעה הגיע אדם לפתוח את דלתות הרכבת. התובעות טוענות כי נגרמה להם עגמת נפש רבה ונזקים נוספים ומכאן התביעה.

ביום 21.2.13 ניתן כנגד המבקשת פסק דין בהעדר הגנה.

הנתבעת עותרת לביטולו של פסק הדין. הנתבעת טוענת כי כתב הגנה לא הוגש במועד עקב טעות בתום לב, וזאת משום שהבירור שערכה הנתבעת ביחד לעובדות כתב התביעה התעכב בשל חילופי כוח אדם בתפקיד היועץ המשפטי של הרכבת. עם כניסתה לתפקיד של היועצת המשפטית הנוכחית, היא פנתה לב"כ התובעות בבקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה, אך זה הודיע לה כי ניתן פסק דין בהעדר הגנה.

עוד טוענת הנתבעת, כי יש לה סיכויי הגנה טובים בפני התביעה. כך טוענת הנתבעת, כי כאשר מגיעה הרכבת הקלה אל התחנה האחרונה במסלול, מודיע הנהג לנוסעים כי הרכבת הגיעה לתחנה האחרונה והנוסעים מתבקשים לרדת מהרכבת. לאחר ירידת הנוסעים מתבצעת סריקת הקרונות על ידי הנהג ובסיום הסריקה ננעלות דלתות הרכבת. סריקה כזו התבצעה אף במועד הרלבנטי לכתב התביעה ולא דווח על אירוע חריג. נוסעי הרכבת אשר מעוניינים להמשיך בנסיעה לאחר שהרכבת הגיעה לתחנה האחרונה יכולים לעלות על רכבת אחרת, לאחר שירדו מן הרכבת באמצעותה הגיעו לתחנה. עוד טוענת המבקשת, כי בכל אחד מן הקרונות קיים מנגנון פתיחה ידני של דלתות הרכבת בשעת חירום, אשר נבדק לפני תחילת פעילות הרכבות באותו יום. מכאן, טוענת הנתבעת, כי גרסת התובעות באשר לאופן התרחשות האירועים אינה סבירה לאור נהלי תפעול הרכבת הקלה וככל שהתובעות הניחו כי הן רשאיות להישאר ברכבת הקלה לאחר שזו הגיעה לתחנה האחרונה, עשו זאת על דעת עצמו בניגוד להנחיה שניתנה בכריזה. גם ידיות החירום ברכבת פעלו באותו יום. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי סכום התביעה בסך של 45,000 ₪ הינו מופרז בעליל, מבלי שהוצגה אסמכתא לנזקים שנגרמו.

התובעות מתנגדות לבקשה. התובעות טוענות כי כתב התביעה נמסר לנתבעת ביום 3.1.13 וכי הנתבעת לא הגישה כתב הגנה תוך המועד. עוד טוענות התובעות, כי הנוהל בו מבקש נהג הרכבת מהנוסעים לרדת לא בוצע באותה נסיעה וכי הנתבעת לא הציגה סיכויי הגנה בפני התביעה.

דיון

בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שאין לגביו טענה של ביטול מחובת הצדק, על בית-המשפט ליתן דעתו לשני שיקולים: הראשון - מה היתה הסיבה לאי ההתייצבות לדיון (או לאי הגשת כתב ההגנה) והאם היה הדבר נעוץ בזלזול בבית המשפט; "צירוף נסיבות אומלל"; אי הבנה; הסח הדעת או רשלנות (ראו ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ, פיסקה 15 לפסק דינו של השופט דנציגר ([פורסם בנבו], 2.2.2009)).  השני – ולו נודעת חשיבות רבה יותר – מהם סיכויי ההגנה (או התביעה – לפי המקרה) של מבקש הביטול (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431, 438 (1983) (להלן: עניין אפל)) שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו י' זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). ואולם מבקש הביטול אינו נדרש להוכיח באותו שלב כי עומדת לו הגנה איתנה ודי בכך שיוכיח קיומה של הגנה לכאורית (ראו: עניין אפל, שם; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 373 (מהדורה עשירית, תשס"ט)).

במקרה זה הנתבעת טוענת כי לא הגישה כתב הגנה במועד בשל עיכוב בבירור העובדתי שחל בנוגע לאירוע נשוא התביעה, בין היתר, נוכחי חילופי היועץ המשפטי של מפעיל הרכבת הקלה. הגם שהתנהגותו של הנתבעת אינה נקייה מפגמים, שכן משראתה כי הבירור מתעכב היה עליה לפנות לבית המשפט בבקשה למתן ארכה, הרי שלא ניתן לומר שהתנהגותה גובלת בזלזול בבית המשפט, ומדובר במחדל הניתן לתיקון באמצעות פסיקת הוצאות.

שנית, וזו הנקודה המרכזית, הרי שאין לומר שסיכויי הגנתה של הנתבעת קלושים באופן המצדיק את דחיית הבקשה. הנתבעת חולקת על העובדות המתוארות בכתב התביעה וטוענת כי סכום הנזקים הנתבעים הינו מופרז. המחלוקת בין הצדדים מצריכה בירור ראייתי, ולפיכך יש ליתן לנתבעת את יומה בבית המשפט.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגד המבקשת, תוך חיוב הנתבעת בהוצאות, בשל מחדלה באי הגשת כתב הגנה במועד, בסכום של 750 ₪, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

הנתבעת תפקיד את ההוצאות בקופת בית המשפט בתוך 30 יום וכן תגיש כתב הגנה בתוך התקופה האמורה. לא יופקד סכום ההוצאות ולא יוגש כתב הגנה, כאמור לעיל, תידחה הבקשה לביטול פסק דין.

לאחר שישולמו ההוצאות ויוגש כתב הגנה, יועבר התיק להקצאה.

ניתנה היום, ד' אייר תשע"ג, 14 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: